מעולם לא חשבתי שיבוא יום ואכתוב על חווית הלינה המשותפת בביתי שלי. גדלתי בבית בו ׳כל אחד ישן במיטה שלו׳ ומעולם לא חשבתי שיש דרך נוספת. למען האמת, זה היה נשמע לי ממש מוזר לשמוע על משפחות שנוהגות אחרת; לינה משותפת של הורים וילדים התחברה לי לאיזשהו אורח חיים שרחוק ממני, משהו יותר טבעי ושבטי, השייך לעולמות אחרים, קרובים יותר לטבע. מה לזה ולי, הבחורה האורבנית, הקרייריסטית עם קצב החיים הגבוה?
כשהייתי בהריון מיהרתי לרכוש מיטת תינוק והתחלתי לסדר חדר ילדים לפי השטאנץ שהיה לי בראש:
מיטה, ארון, שידת החתלה. ידענו שמשרד הבריאות ממליץ על שינה של תינוק בעריסה בחדר ההורים ולכן הצטיידנו מראש גם בעריסה קטנטנה והערכתי שלאחר הלידה הבת שלי תישן איתנו בחדר בעריסה כמה חודשים, עד שהעריסה תהיה קטנה לה ואו אז תעבור לחדר השינה שלה, זה שהכנתי עבורה בהתרגשות ובשמחה של הריון ראשון.
עכשיו אעבור על מה שבאמת קרה בהילוך מהיר:
לידה מוקדמת, פגייה מתישה, חזרה הביתה ואין שום סיכוי שהתינוקת שלי ישנה בחדר אחר ולא לידי. היא קטנה (מיתרונות הפגות) אז העריסה מתאימה לה להרבה יותר מארבעה חודשים. בינתיים אנחנו מתמכרים ולאט לאט היא גדלה, יצאה מהעריסה וזלגה בטבעיות למיטה (הלא גדולה בכלל) שלנו. מיטת התינוק היפה בחדר היפה נותרה בדד. גם היום, כמה וכמה שנים אחרי, מיטת המעבר המהממת שלה, בחדר היפה שלה, נותרת חלק גדול מהזמן ריקה.
ולמה? ריכזתי לרשימה אחת את כל הסיבות שעובדות עבורנו:
1. לינה משותפת עזרה לי להניק למרחקים; הנקתי במשך שנתיים והלינה המשותפת מאוד עזרה לי להתמיד. איך? אני לא כל כך טובה בהתעוררות מהירה ומעבר מיידי ממצב שינה לפעולה. גם בטירונות היה לי קשה להתעורר לשמירות והקפצות באמצע הלילה וגם כאמא טרייה הקושי האישי שלי היה רב. אחרי שחזרנו הביתה מהאשפוז בפגייה (שם לא ינקה) היה לי קשה להניק ולה היה קשה לינוק, לקח לנו זמן להסתנכרן. הייתי מתעוררת באמצע הלילה לקול בכי, מוציאה אותה מהעריסה והולכת לכורסת ההנקה המפנקת שלי שהייתה בסלון, שם התהנדסנו לנו ביחד עד שהתחברה. עשרים הצעדים האלו בין המיטה לכורסה היו מאוד קשים לי ובן זוגי התעורר גם הוא כדי לסייע ולהביא אותה אליי לכורסה. פחדנו שאמעד בדרך ואפול איתה, הוא הרבה יותר טוב ממני בהקפצות ליליות.
כעבור כמה שבועות גיליתי את האור - הנקה בשכיבה! זה שינה את כל הלילות מבחינתנו. התינוקת צייצה, העברתי אותה אליי, הנקתי אותה כשאני חצי מנמנמת והחזרתי לעריסה. ווין ווין ווין לכולנו!
2. ועזרה לי להתעורר בבוקר לעבודה; כל הסטיגמות שהיו על הורים שישנים עם ילדיהם התבררו כשגויות ובגדול. דווקא כאמא קרייריסטית ובעלת עסק, שהייתה חייבת לחזור לעבודה בדיוק בתום חופשת הלידה שבתשלום לינה משותפת הצילה את חיי! כך שרדתי את כל הלילות הלבנים והמתישים בשפיות יחסית. זה לא שזכיתי לשמונה שעות שינה רצופות ומפנקות אבל זה היה הרבה יותר קל לתפקד בלילות ובימים.
3. בלילות לבנים של מחלות (טפו!) אנחנו הרבה יותר רגועים; אני מניחה שאלו הן שאריות הימים המטורפים בפגייה אבל כשהבת שלנו חולה ויש לה חום, אני פשוט לא מסוגלת להירדם מרוב לחץ שיעלה לה החום משמעותית והיא תרגיש ממש רע באמצע הלילה. הלינה המשותפת מרגיעה אותנו מאוד ומאפשרת לנו להיות יותר בקונטורול גם בזמן השינה. (החלשה, אבל עדיין, שינה…)
4. אני לא אוהבת לישון לבד, אז קשה לי לדרוש ממישהו אחר לעשות זאת; אני פשוט ישנה יותר טוב יחד עם בן זוגי ואפילו כשאנחנו לא הולכים לישון יחד באותה שעה קשה לי להירדם. מהסיבה הזו אני מרגישה צביעות אישית לדרוש מהבת שלי משהו אחר. אני מניחה שארגיש אחרת כשיהיה לה אח או אחות והם ישנו ביחד באותו חדר אבל כרגע אני מסתכלת על החוויה שלה מנקודת מבט כזאת: יש שלושה אנשים בבית, שניים מהם ישנים יחד במיטה זה לצד זו והיא, הקטנה צריכה לישון לבד בחדר אחר, בלילה. זה פשוט לא מסתדר לי ואני רוצה שאפשרות הבחירה תהיה שלה והיא זו שתחליט איפה היא רוצה לישון.
5. השלמת פערים; הנקודה הזו מחזירה אותי לאורח החיים העמוס שלנו. שנינו עובדים ובטירוף, שעות רבות ולא תמיד נמצאים בבית בשעות אחר הצהריים של אחרי הגן. הלינה המשותפת מאפשרות לכולנו להשלים פערים של יחד גם בלילה. זה אמנם פחות שווה מלהיות יחד ערים אבל בימים משוגעים ממש עם לו״ז מופרע והמון עזרה מסבתות וכו׳ זה עדיף מבחינתנו מכלום.
6. זה פשוט כיף! אין לי מילה אחרת לתאר, זה באמת כיף! למזלי שנינו נהנים ומעוניינים בכך ואם פעם חלמתי על חדר תינוקות יפה ומעוצב לפי השטאנץ אז היום אנחנו חולמים (וחוסכים) עבור מיטת במה ענקית בחדר שלנו, עם מקום נוח לכולנו ואפשרות למקם מזרן נפרד לניו-בורן. אני מוסיפה כאן סייג חשוב: הכיף (והרצון) חייב להיות משותף לכל אחד מההורים וגם לילד. במידה ומישהו מרגיש אחרת, יש בהחלט מקום לכבד אותו ולפעול בהתאם. ולכל מי שקוראת אותי עכשיו ותוהה, אז התשובה היא לא. לא אכנס לפרטים אבל לא. האינטימיות שלי ושל בן זוגי לא נפגעה. להפך...
7. כמו הרבה דברים בהורות, יום אחד זה פשוט יגמר; יום אחד, בלי שום סימן מקדים, הבת שלנו והילדים העתידיים שלנו יחליטו שלא מתאים להם יותר לישון יחד איתנו. הם יבחרו וירצו במשהו אחר והתפקיד שלנו יהיה לעזור להם לממש את בחירתם והמיטה הגדולה מסעיף 6 תישאר בחדר ותהיה מעט ריקה. ומכיוון שאלו טבעם של החיים ואין לדעת מתי היום הזה יבוא, כל שנותר לנו הוא לחבק את הרגע (ואותם) וליהנות ממנו.
מידע חשוב לסיום:
לינה משותפת מחייבת היצמדות לכללי בטיחות על מנת להיות בטוחה עבור תינוקות וילדים. כאן תוכלו לקרוא תרגום לעברית של מאמר המונה את כל כללי הבטיחות המומלצים הנכתב על ידי ג'יימס מקנה פרופסור לאנתרופולוגיה ביולוגית, מנהל המעבדה לשינת אם-תינוק, אוניברסיטת נוטרה דאם.
בנוסף, אני ממליצה לקרוא את המאמר הזה, תרגום לעברית של מאמר מאת ג׳יימס מקנה. המאמר עוסק במחקר שערך בנוגע לשינה משותפת של אמהות ותינוקות ועל הקשר לאיכות השינה של האם, התינוק ולהנקה ומתייחס גם לגורמי סיכון למוות בעריסה.
וכאן המלצות משרד הבריאות לשינה בטוחה עבור תינוקות, שימו לב לכל הסעיפים העוסקים בשינה משותפת: ׳תינוק ישן בחדר ההורים, במיטה משלו׳. כמו כן, בשנת 2016 עודכנה המלצת איגוד הרופאים האמריקאים לכך שמומלץ לתינוק לישון באותו חדר עם ההורים עד גיל שנה.
ועוד דבר אחרון:
הבחירה בלינה משותפת הינה בחירה הורית כמו כל בחירה אחרת. יש לה יתרונות, לצד חסרונות (רגל על הפרצוף באמצע הלילה זה חיסרון די רציני, כנ״ל לגבי סשן נחירות כפולות בסטריאו) אבל היא בהחלט לא קשורה לגבולות או לחוסר בהם, כל עוד מדובר בהחלטה.
