מומין לרני

30.04.17 יום א'
מאת:

קניתי לו במתנה ממך בובת פרווה של מומין. הפכתי עולמות להשיג מומין, כי קצת עבר זמנם מסתבר, היום צומצומים שולטים, לידיעתך במרומים. התעקשתי ומצאתי מומין במשלוח מאיזה נקודה שכוחת אל בגלובוס . היית קורא לו מומין בוודאות, זה היה הכינוי שלך לחמודים פלוס פלוס, והוא כזה חמוד פלוס פלוס, הוא אוצר טהור ויפהפייה, מקור לאושר ואור עצום.

 

מומין לרני

 

וכבר עבר די זמן מאז שהיית פה. צחי אחי בכורי, השנים רצות אך מבפנים בלב ובנפש הזמן עצר מלכת, הזמן קפא. ואיך זה שאינני עוד הילדה בת ה-12 שעיניה התרחבו באימה למראה הטמנת הארון שלך באדמה?

 

רגע שפצע את נשמתי ונפשי וזרע בי חרדות שילוו אותי עד יומי האחרון. זוכרת איך צרחתי בקול דק ושבור של ילדה מפוחדת אל הקברנים: ״אבל אולי הוא עוד נושם אולי הוא עוד חי, בבקשה לא!!! אל תכסו אותו, אל תקברו אותו...״ צורחת מבועתת מתחננת שלא יקברו אותך, שלא יכסו. שלא תיגמר לי לעולם אחי בכורי. צרחתי צרחות שלא העזתי להפיק מגרוני מאז אותו יום ארור , גם לא כשכרעתי ללדת בכאב את בני בכורי לפני חמישה חודשים.

 

איך חזרו ועדיין חוזרים אליי בלילות רגעי ההודעה הקשה על מותך בקרב בלבנון. איך כל דפיקה קצת שונה מזו המוכרת לי בדלת מקפיצה את ליבי ומקפיאה את דמי. איך על כל דבר שאני עושה ואתה לא, ליבי נחמץ ומצוער.

 

צחי איטח וליהי איטח אמסילי

 

איך זה שאתה בן 19 נצחי ואני מרגישה אחותך הקטנה על אף שאני כבר בת 28. דמותך בליבי כה גדולה, סמכותית ומרשימה ולעד ארגיש שאתה הוא אחי הגדול הלוחם האמיץ , גם כששיער ראשי יאפיר ואתהלך עם מקל.

 

אחי בכורי, אינני עוד הקטנה שהייתי. והזמן בתוך הנפש כאילו עצר מלכת. נישאתי לשאהבה נפשי, שי אהובי המדהים, ילדתי את בננו הבכור רני. הוא אכן השמחה שלי, שלנו. בשמו מסתתר צווי לחיים, בכל פעם שאני קוראת לו אני למעשה מצווה על עצמי לשמוח. לחיות מתוך שמחה. "רָנִּי בַּת צִיּוֹן הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל לֵב בַּת יְרוּשָׁלָ‍ִם." (צפניה ג׳, יד׳). הלוואי שהיית רואה כמה שהוא תינוק מתוק, נבון, סקרן וחייכן - יש לו את העיניים הגדולות שלנו... עיני עגל בדיוק כמו שלי, בדיוק כמו שלך.

 

צחי אחי, זה לא הופך להיות יותר קל. השכול משנה פניו והופך למורכב עם השנים, הגעגוע מתעצם, מעין מאבק ופחד תמידי לא לשכוח (איך אפשר בכלל?) ולהמשיך לנצור את קולך, את נגינתך המופלאה על הקלידים אח מוכשר שלי , את ריח הבושם שלך ...

 

האמהוּת מחדדת את הכאב. פתאום עיניי נישאות אל אבא ואמא שלנו בצורה אחרת, בהערצה כפולה ומכופלת, המחשבות והחרדות הופכות לאחרות, כשפרי האהבה הקטן שלי מביט בי ומחייך.

 

אני חיה יותר שנים בלעדייך מאשר איתך; זה כלל לא מרגיש ככה ובטח לא משהו שהדעת תופסת. זר לא יבין זאת ואני לא מאחלת לאיש להבין.

 

ליהי איטח אמסילי ובנה רניצילום: יפית איטח

 

אמשיך לקחת אותך איתי במסע חיי, דמותך חיה ונושמת בתוכי, מלווה אותי בכל צעד ושעל, אתה המלאך השומר שלי. חיה את חיי גם למענך אחי האהוב . אתה איתי בכל כוכב נוצץ ומיוחד שזוהר מן השמיים, בכל פרח יפה שניבט מן האדמה, איתי בכל קינוח טעים שאני אוכלת, איתי בכל הצלחה, בכל אכזבה, ובכל רגעי ההתרגשות והשמחה.

 

אוהבת עד כלות, דמותך עימי עד יכבו חיי.

 

מתגעגעת אלייך, אל כל כולך אחי הקסום והאהוב,

 

שלך באהבה ניצחית,

 

ליהי אחותך הקטנה.

 

+++

 

לזכרו של סמל צחי איטח, לוחם בפלחה"ן גבעתי אשר נהרג במוצב הבופור בלבנון

Save

ברוכות הבאות, נעים מאד להכיר

שמי טל מאור זינגרמן, המייסדת והעורכת של ׳אמהות בסטייל׳.

על קצה המזלג - אני מעצבת, יזמית, אשת קהילות ותוכן, נשואה לשי ואמא גאה לשתי בנות שהן פשוט החיים שלי. כאן במגזין ובקהילות שלנו אני כותבת, מעצבת, ממליצה, קונה, מדברת, מלקטת וגם מארגנת לנו דילים שווים, איכותיים ומאוד משתלמים.

אני מאמינה שתוכן טוב, יפה ואיכותי יכול לשדרג מהותית את חווית האימהות ובעיקר לגרום לכל אחת מאיתנו לא להרגיש לבד. ואם הגעת עד לכאן,
כנראה שאת מסכימה איתי ואת הכי מוזמנת להצטרף אלינו!


מחכה לך בקבוצה הסודית שלנו, בקבוצת עיצוב חדרי הילדים שלנו וגם בסטורי.

כדי לעקוב אחרי כל הדילים שאני מעלה הכי כדאי לעקוב אחרי הטלגרם שלנו.

טל מאור זינגרמן
@imahotbstyle
הצטרפו אלינו באינסטגרם - הכי כיף איתנו!
אמהות בסטייל - המגזין