בא לי לא בא לי באלי

05.11.21 יום ו'
מאת:

זה קורה לכולנו, יום אחד מגיעה הפעוטה הקטנה והמתוקה הביתה מהגן, ומשום מקום, הפה הקטן, זה שרק לפני יומיים נולד, פוצה ויורה: אמא, בא לי <משהו>

 

כשזה קרה לי בפעם הראשונה, מצמצתי פעמיים וכבר ראיתי אותה עומדת מולי עם קוקו גבוה סטייל נועה קירל, טייץ צמוד, מעיל מנופח, אייפון ביד, מבט לצדדים מבליט איילינר, מסטיק בפה ונהמה של אימוש, בא לי שופינג בקניון תביאי תכרטיס, ביוש.

יתכן וזו הבעיה. הביטוי הזה זורק אותנו תוך שנייה קדימה בזמן, מעניק לנו הצצה מלחיצה למה שצפוי לנו בעתיד (פלוס חזרה בזמן לטינאייג׳רית שאני הייתי) וזה מבהיל - מאוד מבהיל.

 

כנראה וזה קשור לאופי הביטוי - בא לי זה שונה לגמרי מאני רוצה. בא לי זה חשקני, זה מוגזם, זה גחמני, זה בא לגמרי מהבטן. וכמו הרבה דברים שהילדים שלנו עושים, זה בעיקר מציב מולנו מראה ענקית. בחזרה לפעוטה בת העוד לא שנתיים שעמדה מולי, כולה בגובה ברך וחוזרת על הבא לי שלה אלף פעמים בשעה. אמא בא לי לצייר, אמא בא לי טלוויזיה, אמא בא לי תפוח, אמא בא לי בא לי בא לי!

 


זה כבר השלב שלי באופן אישי כבר בא לעוף מפה לאיזה אי תכול גלים באינדונזיה ויפה שעה אחת קודם.

אבל אני נושמת.

ובודקת. את עצמי. מה בדיוק מפריע לי כאן?

 

האם זה הצמצום השפתי של אינסוף מילים ופעלים יפים בעברית כמו רוצה, מבקשת, חפצה, כמהה (טוב, נסחפתי…) לשתי הברות קצרות וקצת מג׳וברשות?

 

האם הבא לי הזה מעיד על חוסר יכולת לדחיית סיפוקים או בעיית גבולות חלילה והופך אותי באופן רשמי לאמא ממש גרועה?

 

האם זה השימוש בסלנג עממי שמרגיש כל כך מוזר כשהוא יוצא מתוך פיהם של ילדים רכים? כאילו מה הדבר הבא? ג׳ין טוניק ומועבט בט בט בט?

 

אין ספק שהבא לי הזה מקפיץ הרבה הורים, כל אחד וסיבותיו המגוונות. זה ביטוי טריגרי, שיושב לכל אחד על איזה עצב חשוף. כשזה קורה לי, אני הולכת כמה צעדים דמיוניים אחורה, כדי להסתכל על התמונה הגדולה:

 

 אנחנו בבית, משתמשים לעיתים ב׳בא לי׳. בעיקר כשממש בא לנו משהו.
והמוח הסופג הזה פה שמתרוצץ ומטיל פצצות בא לי אחת אחרי השנייה בוודאות ספג את הביטוי מאיתנו, ואם לא מאיתנו אז לא חסר מאיפה - מהמשפחה, מהגן, מהטלוויזיה. כולם משתמשים פה בבא לי, אז גם להם בא.
אם נחפוץ, גם הם יחפצו.
אם נרצה, גם הם ירצו.
ואם פעם נחפוץ ופעם נרצה ופעם ממש יבוא לנו?
אז גם הילדים שלנו יבינו ממש מהר מהו מדרג הרצונות הראוי בחברה שלנו ויישרו קו.

 

הרי מה בסך הכל כל הילדים בעולם רוצים? להתאים לזמן ולמקום בו הם גדלים. לכל הילדים בעולם יש תקופת רגישות להליכות ונימוסין וזה בדיוק השלב בו הם לומדים את החוקים וכללי ההתנהגות המקובלים בחברה ובתרבות בה הם נמצאים. וכמו בכל תקופת רגישות, אנחנו פה כדי לעזור להם ללמוד מה הדבר הנכון לומר, והדרך הכי טובה לעשות את זה היא באמצעות חזרתיות על המשפט של הילד.ה ושינוי ה״בא לי״ לפי מה שנראה לנו מתאים באותו רגע.

 

״בא לי ארטיק״
בשמחה מתוקה שלי, בואי נלך לבחור.
או לחילופין - בא לך עכשיו ארטיק? אבל זה זמן ארוחת הערב. אז מה בא לך? חביתה או מקושקשת?

 

״בא לי שתקחי את זה מפה״
את מבקשת ממני לקחת את זה מפה?

 

״בא לי לישון״ (אמר אף ילד אף פעם זרמו איתי שנייה)
אתה רוצה ללכת לישון?
--
בדרך הזאת אנחנו מחזקות את כישורי השפה ובונות את מערכת הנימוסין וההליכות. בחיוך, באהבה, ובעיקר נותנות דגש למהות. הרי מאחורי ה׳בא לי׳ שהפעוט או הילד שלנו בחר להשתמש יש רצון.

הרצון הזה הוא אחד הכלים הכי חשובים בהתפתחות האדם. המוח הסופג מציית לכוח החיים, זה הכוח שדוחף את הילד שלנו לחיות את החיים, להפוך מתינוק, לפעוט, לילד, למבוגר.

 

בעולם המונטסורי הכוח הזה נקרא ׳הורמה׳ - כוח תת מודע אוניברסלי שדוחף את התינוק (ובעצם כל יצור עלי האדמות) לרכוש את המאפיינים של בני מינו. ההורמה דוחף את התינוק העובר שלנו שזה עתה נולד וגורם לו לשבת, לעמוד, לרוץ וללכת. להפיק הברות שהופכות למילים שהופכות למשפטים.

כשילד קטן רוצה משהו - הוא באמת רוצה אותו, כל כוחות ההורמה האיתנים מופעלים כדי לממש את הרצון הזה, ככה המוח עובד בשלב המוקדם הזה, כשעדיין אין כלים קוגנטיביים להתייחס לרצונות ולדחפים כמונו, המבוגרים.

 

אם אני כמבוגרת ממש ממש רוצה עכשיו ארטיק, הכי בא לי - אני אתגבר על הדחף הזה ולא אוכל כי אין לי איפה לקנות עכשיו, או אין לי כסף או זה לא בריא לי - אבל כל התהליך הזה לא מתקיים במוח של הילדה שלי שיצאה עכשיו מהגן והכריזה שבא לה ארטיק.

 

 

אז גם אם לא נעים לי לשמוע את הבא לי הגחמני הסלנגי הזה, אני אנטרל אותו ואקשיב למה שמסתתר מאחוריו - הרצון שלה.

 

ואעשה את זה בכבוד ובהבנה, ואתן מענה. או שאבחר שלא לתת מענה בדיוק לדבר שבא לה, ואז, אתמודד עם התסכול, הכעס וחוסר האונים שמתלווים לרצון לא ממומש של ילדים. כי גם זה חלק מהחיים.

 

וכשאני מתייחסת לרצון עצמו, בצורה מכבדת, בין אם נענית לו ובין אם לא, אני לא ״שפחה של הילדה שלי״ כמו שראיתי פעם באיזה טוקבק. אני אמא שמכבדת את הבת שלי, אני קשובה לה, אני שם בשבילה.

 

ואני לא יודעת מאיפה השתרש הביטוי הנפוץ ״בא לי זה אי באינדונזיה״ אבל הוא מקפל בתוכו עולם שלם של התייחסות חברתית לתופעת ה״בא לי״ ולמען האמת הוא עושה לי ממש לא טוב.

 

ילדים חיים את העולם בצורה הכי קונקרטית שלו.
כך למשל גדל פה דור שלם של ילדים שבטוחים שיש דבר כזה חד קרן ושאפשר למצוא דינוזאורים בטבע. זוכרות את המוח שעדיין לא הבשיל? אז הוא גם לא הבשיל עדיין כדי להבין מטאפורות, דימויים והשאלות מילוליות.

וכשילד מביע את הרצון שלו ומקבל בתגובה את המשפט הזה - מה הוא בעצם מבין?
האם הוא מסוגל לעשות את ההקשר בין האי באלי באינדונזיה לבין הרצון שלו? בהנחה כמובן והוא מעולם לא ביקר באי באלי באינדונזיה.

התשובה היא לא.

המשפט הזה הוא חידוד לשון של מבוגרים, אין לילדים כלים להבין אותו.

זה כאילו אמרתי עכשיו לבן הזוג שלי שאני רעבה ורוצה לאכול והוא ענה לי בתגובה שמחר בבוקר הוא הולך לעבודה. מה הקשר?!
איך זה מקדם אותי לאן שהוא?
אותו דבר עם המשפט הזה.

וכשזה נאמר בטון מזלזל, כועס, עצבני - מתווסף פה עוד רובד קשוח של תקשורת לא מילולית שיכולה לפגוע בתום וברצון הכן והאמיתי של הילדים שלנו לגבי משהו שחשוב להם.

אז בפעם הבאה כשתשמעו ׳בא לי׳ או ׳לא בא לי׳ תביטו בעיניים של הילד או הילדה שלכם, תראו מה הם באמת רוצים ותקחו את זה משם, עם המון חמלה ואהבה. הרי הם לא נגדנו, הם פשוט בעדם.

 
--
בתמונה למעלה : באלי, אינדונזיה צילום: alfiano-sutianto

 

ברוכות הבאות, נעים מאוד להכיר

שמי טל מאור זינגרמן, המייסדת והעורכת של ׳אמהות בסטייל׳.

על קצה המזלג - אני מעצבת, יזמית, אשת קהילות ותוכן, נשואה לשי ואמא גאה לשתי בנות שהן פשוט החיים שלי. כאן במגזין ובקהילות שלנו אני כותבת, מעצבת, ממליצה, קונה, מדברת, מלקטת וגם מארגנת לנו דילים שווים, איכותיים ומאוד משתלמים. במהלך השנים האחרונות התאהבתי בחינוך המונטסורי ולאחרונה התחלתי ללמוד את הגישה באופן רשמי ב- AMI, איגוד המונטסורי העולמי מייסודה של ד״ר מריה מונטסורי וממשיכי דרכה.

אני מאמינה שתוכן טוב, יפה ואיכותי יכול לשדרג מהותית את חווית האימהות ובעיקר לגרום לכל אחת מאיתנו לא להרגיש לבד. ואם הגעת עד לכאן,
כנראה שאת מסכימה איתי ואת הכי מוזמנת להצטרף אלינו!


מחכה לך בקבוצה הסודית שלנו, בקבוצת עיצוב חדרי הילדים שלנו וגם באינסטגרם הפעיל שלי >

כדי לעקוב אחרי כל הדילים שאני מעלה הכי כדאי לעקוב אחרי הטלגרם שלנו.

טל מאור זינגרמן
@imahotbstyle
הצטרפו אלינו באינסטגרם - הכי כיף איתנו!
אמהות בסטייל - המגזין