כמה מוזר זה לקחת ערוגה, למלא אותה במצע שתילה משובח,
לטמון בתוכה זרע קטן, להשקות, לעדר, לנקש עשבים, להגן מקור ומזיקים, לעטוף ולטפח למשך שנים -
וכל זה מבלי לדעת מה יצא מזה בסוף.
תחושה מתכונאית עוטפת את הגישה המונטסורית והמחשבה שאם נעשה ככה, נקבל בתמורה ככה - מפתה מאוד.
פרסום שמותיהם של יזמי על בוגרי החינוך המונסטורי כמו מארק צוקרברג מייסד פייסבוק, ג׳ף בזוס מייסד אמזון, לארי פייג׳ וסרגיי ברין מייסדי גוגל ועוד שמות מעוררי וואוו מייצרים ציפייה;
אנחנו נשלח לחינוך המונטסורי ילדים עם פוטנציאל לכבוש את העולם - ונקבל בתמורה סיפורי הצלחה.
--
הטריינרית שלי ב- AMI (ארגון המונטסורי העולמי) שהיא מדריכה מונטסורית ותיקה לילדי בית ספר יסודי בשוויץ, שיתפה אותנו בסיפור יפהפיה שריגש אותי מאוד ומאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.
היא סיפרה על תלמיד שהיה לה, שנהג לעמוד המון זמן מול החלון ופשוט להסתכל החוצה. היא ניסתה לעניין אותו בדברים אחרים בכיתה ולהסביר לו שכדאי לו לעבוד בכיתה, לחקור וללמוד יחד עם החברים. היא רצתה להסביר לו שלא יצא לו שום דבר כשהוא עומד כל היום ומסתכל על החלון.
אבל הוא המשיך בשלו.
לאחר כמה שנים, היא גילתה שאותו ילד, בגר והפך להיות נהג משאית, שיושב במשאית שלו נוסע בכל רחבי אירופה, מוביל סחורה ממקום למקום ולמעשה מביט בשמחה וסיפוק מהחלון כל יום.
--
סיפור נוסף מכיוון אחר שמעתי השבוע ממש במקרה, כשהגעתי לניחום אבלים וישבתי ליד מנהל מיתולוגי של בית ספר תיכון שפרש לגמלאות לפני שנים ארוכות.
הוא סיפר על תלמיד במגמת תיאטרון, מאוד מוכשר שלמד בבית הספר שלו.
אותו תלמיד השתתף בכל הצגות של המגמה והמנהל נהג להגיע ולצפות בכל ההצגות.
בשאר המקצועות הוא לא השתתף בכלל ועורר את כעסן של מורות רבות שביקשו להוציא אותו מבית הספר. במהלך ישיבה שעסקה באותו תלמיד וברצון של צוות ההוראה להוציא אותו מבית הספר, קם המנהל ושאל את כולן: האם אי פעם ראיתן אותו משחק בהצגה? שקט השתרר, אף אחת לא צפתה בו.
אז אני צפיתי בו. בכל ההצגות.
אמר המנהל.
ועכשיו אני אממש את זכותי להטיל וטו והתלמיד הזה ישאר!
לימים, אותו תלמיד הפך לאחד משחקני התיאטרון והטלוויזיה המצליחים והמוערכים בישראל.
--
כשאנחנו מביטים בילדים - אין לנו שום יכולת לדעת מה הם יהיו כשיהיו גדולים. מה התפקיד שלהם בעולם, איזה יעוד יש להם. הם יכולים להיות הכל! ומי שיחליט מה הם יהיו, זה הם בלבד.
זו מחשבה מאוד משחררת ומרגיעה מבחינה הורית, מחשבה שעוזרת לנו להתפקס על מה שבאמת חשוב: האושר והסיפוק שבמימוש הפוטנציאל הפנימי. בלי קשר לטייטלים, כסף וסמלי סטטוס.
מריה מונטסרי אמרה: ״All work is noble; the only ignoble thing is to live without working״
וכדי להבין את הציטוט שלה יותר לעומק, צריך להכיר את התפקיד המיוחד שהיא ייעדה לילדים.
הילדים עבורה היו בוראי האדם, אלא שבלעדיהם לא יתקיים היקום.
יקום ובו כל בני האדם, החיות, הצמחים, האוויר, המים, האדמה והשמש משתלבים יחד במארג קוסמי מופלא - מערכת סדורה המקיימת יחסי גומלין בין כל הנמצאים בה.
ממש כמו הדבורה, ששותה צוף עבור עצמה מצד אחד, ומאבקת את הפרחים מצד שני.
או כמו האלמוגים שמסננים את מי הים כדי להשיג מזון, ותוך כדי מנקים את המים,
כך בני האדם.
לכל אחד מאיתנו המקום המיוחד שלו, השליחות שלו, לא משנה אם קטנה או גדולה.
מה שמשנה זה שאם ניתן לה להתגשם - כל היקום ירוויח.
--
אז איך עושים את זה?
איך מובילים מפוטנציאל למימוש?
התפקיד שלנו הוא להניח תשתית ולתת כלים.
התפקיד שלנו זה לעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי לאפשר לילד.ה להיות מי שהוא שלו ולתת מענה לסקרנות האישית שלו.
זו עבודה קשה, ללא ספק, אבל זה חלק ממה שחינוך מונטסורי מעניק לילדים - סביבה מותאמת להתפתחות מיטבית ולמימוש אותו פוטנציאל עלום.
עלינו לפרוש בפניו את הכל ולהיות מוכנים גם לאפשרות שהוא פשוט לא ירצה לקחת. וזה בסדר, כל עוד השמחה והסיפוק בלב שלו - אנחנו עשינו את שלנו.
