עבר חודש. 30 ימים ראשונים שבהם אני אמא לשניים, פשוט זה לא.
אני מודה, למרות שהייתי די בטוחה בעצמי בגלל שכבר עברנו סיבוב אחד בגידול ניובורן אנחנו נצלח את הסיבוב הזה בקלי קלות. טעיתי.
כל ילד מביא איתו את האתגרים שלו, ובהחלט מצאנו את עצמנו חווים את אותם תסכולים של הורים בפעם הראשונה. במידה מסוימת יש כאן בעצם "פעם ראשונה". פעם ראשונה שאנחנו הורים לשניים.
פתאום צריך לתמרן בין שני הילדים, לטפל בזו תוך כדי מתן תשומת לב לזה, להאכיל אותו, להאכיל אותה, מקלחת לו, מקלחת לה.
ובסופו של יום אנחנו מוצאים את עצמנו ב-23:00 בלילה עם הלשון בחוץ וחמש דקות של זמן לבד שלנו, רגע לפני שאנחנו מתמוטטים למיטה ולו רק כדי לנסות לתפוס כמה שיותר שעות שינה רצופות לפני שהיא תתעורר לארוחת הלילה שלה (ארוחה או שתיים או שלוש) ולפני שהוא יקפוץ מהמיטה ב-6:05 ויצהיר שסיים לישון וזהו - נגמר לנו הלילה ומתחילים הכל שוב מהתחלה.
לפחות זכיתי הפעם לבלות את שלושת השבועות הראשונים עם החצי השני שלי בבית. הוא אגר את כל ימי החופשה שלו וימי המחלה ויצר לעצמו חופשת לידה שכזו על מנת להיות איתי בהתחלה הקשה. מזל, מזל גדול.
צילום: טלי דברת
30 הימים הראשונים מסתכמים להם במערבולת של הורמונים, כאבים של החלמת הגוף והסתגלות לסטטוס החדש.
חודש של אתגרי הורות חדשים, הסתגלות מחודשת לשעות שינה מועטות, חיבוקי בטן אל בטן כדי להקל על הגזים, קפיצות, נענועים, עירסולים לצד רגעי אושר קטנים כשאני מביטה בנועם הבכור שלי מעריץ את יובל אחותו הקטנה ופרץ אדיר של אהבה לשני הילדים המופלאים שלי ולחצי השני שלי.
+ + +
הזדהיתן עם טלי? אנחנו איתכן, בכל הקשור לאימהות:
