כל מה שלא סיפרו לך לפני הלידה

17.05.16 יום ג'
מאת:

כשראינו את שני הפסים על מקלון הבדיקה קצת האמנו וקצת לא. הריון זו חוויה מאוד מטלטלת וההכרה בו, ההבנה האמיתית של "הנה, אני, ממש אני, בהריון" יכולה להוציא כל אחת מאיזון. גלים של שמחה, אושר, חרדות ולחץ מציפים את הנפש ויחד איתם מתחילות להגיע תופעות הלוואי, זו אחרי זו.

 

אם יש משהו ששמענו בוודאות יותר מידי פעמים זה את המשפט - "לא נורא, זה שווה הכל, ברגע שתפגשי את התינוק תתאהבי בו ממבט ראשון וכל הצרות, הרעות והבחילות יחלפו כלא היו". גם כשהקאנו את נשמתנו, סבלנו מצרבות ונרדמנו על הספה בשש בערב באפיסת כוחות, כולם אמרו לנו שבקרוב הכל יעבור ויסתדר. אף אחד לא טרח להגיד לנו שלא כולן מתאהבות ביצורים המקומטים האלו כבר בפגישה הראשונה, שהעייפות בחודש התשיעי היא משחק ילדים לעומת הלילות הלבנים שמצפים בהמשך ושחופשת הלידה היא בכלל לא חופשה אלא יותר כמו רכבת הרים רגשית של הורמונים משתוללים, כאבים, בדידות ובכי.

 

דברים שאף אחד לא סיפר לך לפני הלידה


היינו בטוחות שאנחנו היחידות שמרגישות ככה, בעיקר כשטיילנו לבד עם העגלה בפארק או בגינה וראינו את כל האמהות היפות והרעננות, יושבות בקבוצות קבוצות על הדשא, עם התינוקות הנקיים והשמחים שלהן.


עד היום אנחנו לא מבינות למה אף אחד לא אמר לנו שבהתחלה תינוקות בכלל לא מבדילים בין יום ללילה, אם רק היינו יודעת, לפחות לא היינו מצפות שישנו ומתאכזבות כל פעם מחדש.

 

כל האמהות הותיקות, הסבתא, הדודות, השכנות ואפילו המוכר במכולת, כולם טורחים לתת המון עצות רגע אחרי הלידה ולצערנו כרגע נראה שזה ימשך עד הגיוס. המון עצות שנכונות אולי להם ולתינוקות הפרטיים שלהם אבל לא ממש מתאימים לנו. או שאולי בעצם כן? חבל שבמקום כל העצות האלו, לא היה מי שיגיד לנו שמה שהכי חשוב זה לבקש עזרה, שזה באמת לא קל, אפילו מאוד קשה ושזה משתפר מיום ליום.

 

דברים שאף אחד לט סיפר לך לפני הלידה

 

לפני כמה שבועות העלינו פוסט בקבוצה הסודית שלנו אשר הזמין את חברות הקבוצה לשתף בעצות שחבל שלא סיפרו לנו לפני שהפכנו לאמהות. תחת הפוסט הזה, בכנות מופלאה, סיפרו ושיתפו אמהות אמיתיות של תינוקות אמיתיים מה הן הרגישו ועדיין מרגישות ולכן גם אם לא התחברנו בדיוק לכל ניסוח ולכל עצה, אפשר לראות שכולנו באותה סירה ושאנחנו ממש לא חייבות לעבור הכל לבד. לחלק מהדברים אפשר להתכונן, לחלק בכלל לא, אבל עצם הידיעה לעיתים מחזקת יותר מכל דבר אחר.

 

לסמוך על עצמך
את אולי אימא רק יומיים, אבל הרבה פעמים זה מספיק כי את מכירה את הילד שלך הכי טוב מכולם.

 

מעגל אמהות
ממש כמו פעם, כשהיה שבט, מומלץ בחום ״לחזור למקורות״ ולקבץ סביבנו עוד אימהות טריות כדי לחלוק איתן את הכל. רק הן יבינו את הקשיים, את הדילמות, את ההורמונים, את תחושת הבדידות הקשה בהתחלה. זה נותן המון כח!

 

לבקש עזרה
שלא לומר, לשחרר שליטה אהמ אהמ! זה בסדר, זה מותר ואפילו כדאי להסכים לקבל עזרה, שמישהו אחר ישטוף כלים/יבשל/ינקה, יהיו לנו עוד הרבה שנים שנעשה את זה בעצמנו.

 

שינוי בהרגלי הצריכה
אחרי הלידה בכל סיבוב שופינג השקיות מלאות רק בבגדי ילדים ושום דבר לעצמנו. זה ממשיך גם הרבה אחרי, בכל הזמנה אונליין הדילמה הנצחית של שמלה לעצמנו או ״רק עוד כמה חולצות״ לקטנים.

 

תינוקות יודעים לדבר
נכון, זה לא בעברית, נכון זה לא במלל שוטף אבל יש סימנים ברורים מאוד. איתותים לכל מצב לפני שזה מגיע לכדי בכי - הם יודעים לסמן גזים, רעב, עייפות ואפילו שהם הולכים להעלות חום. יש ״שפות״ שונות, אפשר לקרוא על שיטת בלוסום ועל שפת דנסטן.

 

מנשא
החבר הכי טוב של האמא בחצי שנה הראשונה. פתאום העצמאות חוזרת, זה כל כך לא מובן מאליו ללכת לשירותים לבד עם פצפון בחודשים הראשונים. לבשל (במשנה זהירות כמובן) לקפוץ רגע למכולת וכל זה כשתוך כדי הבייבי יכול להירדם, לינוק, להיות במצב סופר עירני ועדיין להרגיש בטחון מלא שאמא הכי קרובה אליו ever. (גם אבא וסבתא אגב).

 

דיכאון אחרי לידה
נושא שלא תמיד מדובר אבל מאוד נפוץ. ישנם כל מיני תסמינים שיכולים להצביע על חשד לדיכאון אחרי לידה. בכל מקרה, את מכירה את עצמך הכי טוב ואם יש ספק, אין ספק. הדיכאון לא תמיד יחלוף מעצמו כמו שנוטים לחשוב. דרך אגב, גם אבא יכול לחוות דיכאון שלאחר לידה.

 

אין חכמה כבעלת ניסיון? לפעמים
אבל את האמא של הבייבי שלך ואת מכירה אותו יותר טוב מכולם. תמיד יהיה מי שיגיד וייעץ גם אם בכלל לא שאלת, גם אם זו גברת שפגשת לראשונה בקופה של הסופרמרקט. תקשיבי קודם כל לעצמך ואל תתרגשי מאף אחד.

 

הכל יחסי
שבוע 41 בשיא החמסין הרבה יותר קליל מאשר שבוע חופש פסח עם פעוטה בת שנה וחצי בבית. למשל.

 

הכנה להנקה
כדאי ומומלץ עוד בזמן ההריון להצטייד בטלפונים של יועצות הנקה מומלצות וליצור קשר לאחר הלידה, כדי לא להסתמך על היועצות בבית החולים. לא תמיד הזמינות שלהן מספקת ובכלל, עדיף לפגוש יועצת ברוגע אחת על אחת, לפעמים אפילו כדאי שסבתא ובן הזוג יהיו נוכחים כחלק ממערך התמיכה שלך.

 

אהבה ממבט ראשון
לא, לא תמיד זה קורה. זה בסדר שאין חיבור מיידי עם הילד מלבד תחושת האחריות. אגדי סביבך מעגל תמיכה ושתפי, דברי על זה.

 

רכבת הרים הורמונלית
כדאי להבין מהתחלה, שאחרי הלידה אפשר להרגיש את כל קשת הרגשות האנושי. לעיתים גם כמה רגשות מנוגדים בו זמנית. והכל בסדר. זה ישתפר, ומתישהו גם נבין כמה אנחנו חזקות.

 

2+1
השנים הראשונות אחרי ילד ראשון זה חתיכת מבחן לזוגיות, חשוב לשמור על שיח פתוח ולמצוא יחד את הפוקוס שלכם מחדש בתא החדש הזה שהפך מזוג למשפחה. טיפול זוגי זה לא מילה גסה ויכול לעשות פלאים.

 

את לא אמא רעה
גם אם את מרגישה שבא לך להחזיר את הילד אחרי יותר מדי לילות בלי שינה ובכי בלתי פוסק.

 

אפידורל
לא תמיד מספיקים לקבל. כדאי להתעניין וללמוד מראש על דרכים נוספות להקלת הכאבים וקידום הלידה.

 

כל יום קצת
ההתחלה לא קלה, אבל באמת שזה משתפר מיום ליום. אחרי יום, אחרי שבוע, אחרי חודש, וואו עברו כבר שלושה חודשים, בלי להרגיש מגיעה יום הולדת שנה. שנה לבייבי? כן, אבל בעיקר שנה לאמהות. ואת זה בהחלט כדאי לחגוג!

 

אפס הפרדה
אפשר וכדאי לדרוש אפס הפרדה בלידה, מגע עור לעור מיד לאחר הלידה וביות מלא. אפשר לתת חיסונים ולבצע את כל הבדיקות הראשונות כשהתינוק עלייך, אפשר לוותר על מקלחת לתינוק בבית החולים ולעשות את זה בנחת בבית. ניתן לקרוא פה עוד על יתרונות אפס הפרדה.

 

להתאהב כל יום מחדש
בכל יום הלב מתרחב, מגלים משהו חדש, החיוך הראשון, ההתהפכות, הזחילה, כל יום קורה משהו ומתאהבים בהם עוד יותר.

 

הגוף לאחר הלידה
כל כך הרבה דברים קורים לגוף שלנו במהלך ואחרי הלידה. הדימום, התפרים, הקרעים ועוד הפתעות שונות ומשונות. כדאי להתכונן לאפשרות שהשבוע הראשון יהיה קשה לתפקוד ולא תחזרי מיד ל״עסקים כרגיל״ בכל מישור בחיי היום יום.

 

אורחים ומבקרים
מותר לא לדפוק חשבון. אם לא מתאים עכשיו לקבל אורחים, פשוט להגיד את זה! גם בבית היולדות וגם כשחוזרים הביתה. הימים (וגם השבועות) שלאחר הלידה הם ימי החלמה ומשכב לידה. לגיטימי לא לארח ולפתוח שולחן ועוד יותר לגיטימי לנצל כל שניה אפשרית לנמנום.

 

לישון כמו תינוק
תינוק לא אמור, לא ״צריך״ ולא יכול להירדם לבד, הוא לא זקוק לאימוני שינה. הוא בהחלט זקוק למענה על צרכים, על חום, אהבה והקשבה. ניתן לקרוא עוד כאן.

 

איך להמנע מהריב הראשון?
הריב הראשון אחרי שמשתחררים מבית החולים הוא על התקנת הסלקל ברכב! תלמדו מראש איך מחברים אותו או אפילו תתקינו מראש זה כל כך לא כיף לעמוד בחניון האפלולי של בית החולים כשחם או כשקר, כשכואב לך ועוד לא אמרנו כלום על הבייבי.

 

בין קודש לחול
תינוקות לא מבדילים בין שבת לאמצע שבוע. כל בוקר תהיה השכמה.

 

מדברים הרבה על הנקה אבל
אם את לא מעוניינת להניק ובוחרת אחרת, זה בסדר. העיקר שאת בסדר ושלמה עם זה. לפעמים נוצר הרושם והלחץ שאם את לא מניקה את לא בסדר. אז כן, בהחלט יש גם צד אחר. בכל מקרה מדובר בבחירה אישית של כל אמא.

 

אינסטינקטים
תקשיבי לאינסטינקטים שלך. שום ייעוץ שינה/חיתולים/הורות לא מחליף את האינסטינקטים. גם לא אמא שלך.

 

סבלנות
צריך המון המון סבלנות. כמה שאת חושבת - אז כפול.

 

כאבים
הכאבים האלו של הלידה והצירים שכולם מכינים אותך אליהם, הם ׳סקסיים׳ ו׳זוהרים׳ ועליהם מדברים, בעוד שהכאבים האמיתיים מתחילים אחרי הלידה. עליהם לרוב לא מדברים.

 

תפרים
התפרים לא אמורים לכאוב כל כך, ואם אין שיפור אחרי מס' ימים מומלץ להיבדק. אל תסבלי בשקט!

 

כוחות נפשיים
שאחרי הלידה תמצאי בעצמך כוחות ותעצומות נפש שלעולם לא חשבת שיהיו לך. גם אם לפעמים נדמה לך שזה ההפך.

 

ריפוי הגוף
אף אחד לא סיפר לנו שחוץ מלטפל בתינוק, נצטרך לטפל גם בעצמנו, שלעיתים הכאבים יגרמו לנו לבכות על האסלה, שנפחד לעשות פיפי, להתעטש או לצחוק, שאחרי כל החתלה של התינוק, מגיעה ההחתלה שלנו שכוללת שטיפות במים ופדים בגודל של שמיכה זוגית. כן, גם אם ילדת בקיסרי.

 

רגשות אשם
אף אחד לא אמר לנו שברגע הלידה נולדים גם רגשות האשם. והחרדות. הו, כמה חרדות.

 

ברית
אם אתן מצפות לבן אז כדאי להיסגר על מוהל עוד לפני הלידה. ואם הוא מוהל-סלב אז להתקשר אליו ולקבוע כבר ביום הלידה. ובכלל להתארגן לברית לפני הלידה ולסגור כמה שיותר פינות מראש.

 

קיסרי
אף אחד לא אמר לנו שלמרות שתיכננו מראש לידה טבעית ונוצצת, יש סיכוי סביר שנסיים אותה בקיסרי חירום. אף אחד לא סיפר לנו שכדי שהבעל יכנס לחדר הניתוח צריך להילחם מלחמת התשה מול הרופאים. אף אחד לא סיפר לנו שבקיסרי קושרים את הידיים לצדדים בלי אפשרות לזוז. אף אחד לא סיפר לנו על ההחלמה הקשה והכאבים המשתקים באיזור הבטן אחרי הניתוח וכמה קשה לטפל בתינוק קטן וחסר אונים תוך כדי.

 

ילד/ה של אבא
לאפשר לבן הזוג, האבא את המקום שלו, ללמד אותו (לא בהתנשאות) כל מה שניתן להעביר ל״אאוטסורסינג״ אליו: גרעפס אחרי הנקה, החלפת חיתולים, ניקוי טבור, אמבטיות ובכלל לעודד כל הזמן skin to skin של השניים. אף אחד לא סיפר לנו שכדאי להחמיא לו על הדבר הכי קטן שהצליח לו. זה מחזק את האינטואיציות שלו כלפי התינוק, מחזק את הביטחון העצמי שלו כלפי התינוק ומחזק את הקשר של כל המשפחה החדשה.

 

לסיכום
כל אחת ואחת עושה את ההכי טוב לעצמה ולתינוק שלה. כל אחת, אם תרצה בזה, תהיה האמא הכי טובה שהתינוק שלה יכול לקבל. להיות אמא זה להיות שם בשביל הילד שלך בדיוק ברגעים בהם הוא צריך אותך.

 

+ + +

 

יש עוד דברים שחבל שלא סיפרו לכן עליהם לפני שהפכתן לאמהות? הצטרפו לקבוצה הסודית שלנו וספרו לנו, הכל. אנחנו לחלוטין שם אתכן, באופן הכי מחבק וכנה. ואם אתן בהריון, ממליצות בחום להיכנס למחשבון ההריון שלנו ולקרוא את כל מה שיש לנו לספר לכן על כל שבוע ושבוע.

ברוכות הבאות, נעים מאוד להכיר

שמי טל מאור זינגרמן, המייסדת והעורכת של ׳אמהות בסטייל׳.

מעצבת, יזמית, אשת קהילות ותוכן, נשואה לשי ואמא גאה לשתי בנות שהן פשוט החיים שלי. בשנת 2010 פתחתי את הבלוג הראשון שלי ׳כלות אורבניות׳ ומאז אני לא מפסיקה לכתוב ולצלם. כאן במגזין ובקהילות שלנו אני משתפת את כל ההמלצות והתובנות שלי כאמא מכורת עיצוב ואסתטיקה וגם סוקרת שלל מוצרים מעולמות הלייף סטייל לאמהות וילדים.

במהלך השנים האחרונות התאהבתי בחינוך המונטסורי והחלטתי להתעמק באהבה האמיתית שלי: לבבות של ילדים והורים.
בשנת 2021 התחלתי ללמוד את הגישה באופן רשמי בארגון המונטסורי העולמי מייסודה של ד״ר מריה מונטסורי וממשיכי דרכה.
כיום אני בעלת תעודת מונטסורי אסיסטנט לגילי 0-3, 3-6 וגם 6-12

ובאוקטובר 2023 התחלתי ללמוד לקבלת תואר דיפלומה בינלאומי ולהפוך למדריכה מונטסורית מוסמכת AMI .

אני מאמינה שתוכן טוב, יפה ואיכותי יכול לשדרג מהותית את חווית האימהות ובעיקר לגרום לכל אחת מאיתנו לא להרגיש לבד.
ואם הגעת עד לכאן,
כנראה שאת מסכימה איתי ואת הכי מוזמנת להצטרף!


מחכה לך בקבוצה הסודית  בקבוצת עיצוב חדרי הילדים  וגם באינסטגרם הפעיל שלי >

 

 

טל מאור זינגרמן
@imahotbstyle
הצטרפו אלינו באינסטגרם - הכי כיף איתנו!
אמהות בסטייל - המגזין