פעמים רבות מסתתרות מאחורי תמונות ההנקה היפהפיות האלה (בין אם הן בראש שלנו או כאימג׳ים של ממש שאנחנו נחשפות אליהם) המון סבל, כאב ודמעות, כאשר השופטות הכי גדולות הן אנחנו את עצמנו. הטקסט הבא מציג תופעה פיזיולוגית *אמיתית* שכדאי לכל אמא להכיר ולדעת שהיא קיימת. אנחנו רואות חשיבות רבה בפרסום הדברים ומבקשות מכן לשתף וליידע את האמהות הטריות הקרובות לכן ואת אלו שבדרך. כמו כן, אנחנו מבקשות להיות עם לב חומל ומכיל כלפיי אמהות שמדברות בגלוי על הקושי שלהן להניק.
תודה,
טל מאור זינגרמן וצוות 9instyle
ההנקה הינה הזנה טבעית ונחשבת כמותאמת ביותר לצרכיו התזונתיים של התינוק ובעיני רבים הינה המשך טבעי לתהליך ההריון והלידה. לאחרונה ארגון הבריאות העולמי הרחיב את המלצותיו לגבי הנקה וממליץ על הנקה בלעדית עד גיל שישה חודשים ובהמשך על שילוב מזון והנקה עד גיל שנתיים. מקובל לחשוב כי באופן כללי, נשים מסוגלות להיניק ותינוקות מסוגלים לינוק ועם זאת אצל נשים מסוימות ההנקה כרוכה בתחושות שליליות ומצוקה רבה.
״D-MER) "Dysphoric Milk Ejection Reflex) - דיספוריית רפלקס שחרור החלב, הינו "צניחה" פתאומית של רגשות, המופיעה בסמוך לשחרור החלב ונמשכת מספר דקות. הרגשות השליליים יכולים להשתייך לאחת משלושה צברי תסמינים: דכאון, חרדה וכעס. כאשר בוחנים עדויות של נשים הסובלות מהתופעה הן מתארות מגוון תחושות כגון: דכדוך ,תיעוב עצמי, חרדה, אשמה, ייאוש עד כדי מחשבות אובדן ובושה. ישנן נשים המתארות במצבים אלה גם פגיעה משמעותית בריכוז ותחושות פיזיות כגון תחושת בחילה או דחייה ממזון. נשים הלוקות בתסמינים מצבר הכעס בד"כ לוקות בתסמינים בעוצמה גבוהה יותר וכן, בהחלט קיים קשר בין עוצמת התסמינים למשכם.
לתופעה זו בסיס פיזיולוגי והיא מתווכת על ידי מוליך עצבי הנקרא דופמין ומשחק תפקיד משמעותי במערכת התגמול (Reward System). בדרך כלל בנשים מניקות קיימות רמות גבוהות של הורמון האוקסיטוצין והפרולקטין כאשר האוקסיטוצין אחראי לשחרור החלב והפרולקטין לייצורו. במהלך ההנקה רמות האוקסיטוצין עולות ואילו רמות הפרולקטין עולות ואז יורדות. כאשר אמורה להיות הפרשת חלב, רמות הדופמין יורדות באופן מיידי על מנת לאפשר לרמות הפרולקטין לעלות והירידה הפתאומית בדופמין כנראה גורמת לחסך באימהות מסוימות והיא זו האחראית לתגובה הרגשית שמאפיינת את התופעה.
מצב זה אינו מחייב גירוי ישיר של הפטמה ויכול להיגרם על ידי כל מצב שמביא לשחרור החלב כולל חשיבה על התינוק או גודש בשד. נשים הלוקות במצב זה, חוות תחושות אגרסיביות מההנקה ויכולות לפרש את תגובותיהן כדחיה מהתינוק עצמו או כמעידות על תפקודן האמהי.
לעתים מצב זה גורם להפסקת ההנקה למרות רצונה של האישה להניק ומייצר תסכול רב ותחושת כישלון אצל האם. מצב זה עלה לתודעה רק בשנים האחרונות, הספרות בנושא זה הינה מוגבלת וכמעט ולא קיימים מחקרים בנושא כך שהנשים המתמודדות עם בעיה זו חוות בדידות קשה ולעתים נדירות משתפות ברגשותיהן או מבקשות עזרה.
מספר פעולות נמצאו כמקלות על התופעה:
1. מנוחה מספקת לאם המניקה, שתיה ופעילות גופנית.
2. בעוד שלנוגדי דכאון נפוצים מסוג SSRI לא היתה כל השפעה על התסמינים, קיים ניסיון מועט אם כי חיובי, לטיפול בתרופה נוגדת דכאון המכונה (Bupropion (Wellbutrin, תרופה המשפיעה על רמות דופמין.
3. שימוש בקפאין עשוי להחמיר את התופעה כמו גם בחומר המכונה metoclopramide, המשמש לעיתים להגברת יצור החלב.
חשוב לזכור שבשל חוסר מודעות לתופעה נשים עשויות לפרש את תחושותיהן בצורה שגויה ולהפסיק את ההנקה בטרם עת. נשים מסוימות אף מאובחנות באופן שגוי כלוקות בדיכאון לאחר לידה, לאור זאת ישנה חשיבות גדולה להעלאת המודעות לנושא.
שאלה המתייחסת לתחושתיה של האם במהלך ההנקה עשויה לפתוח פתח לדיון בנושא והקניית מידע שעשויים להשפיע על תחושותיה וכתוצאה מכך על החלטותיה של האם, רבות מהנשים חשות כי ההתמודדות קלה יותר כאשר ברור כי מדובר במצב רפואי ולא בבעיה רגשית.
ד"ר גבי אייזנברג רומנו ,מנהלת "עולם ומלואה"- מרכז לבריאות נפש האישה
