לפני שנתיים ושבעה חודשים השתנו חיי ונולדה לי נכדה ראשונה. אושר, שמחה, הנאה וכל מילה אחרת בעולם, פשוט לא יכולות לתאר את הלב המתפוצץ מעוצמת הרגשות.
אבל, כמו כל דבר בחיים אין שלמות גם בעניין הזה. כי איך אני, זאת שמנסה להתעלם ככל שניתן מהגיל הביולוגי שלי, איך אהיה עכשיו סבתא? ולא שיש לי משהו נגד סבתות, אמרתי כבר שיש לי רק בעד – אבל לי השם הזה לא התאים. את הנכדה אני מקבלת, אבל בלי הטייטל החדש.
אז חשבתי לנסות להיות גוגי, שזה נשמע קליל וקליט יותר ומתחבר לשורשים הדרום-אפריקאים שיש לי. החלטתי שמי שיקבע זאת התינוקת הקטנטנה שזה עתה נולדה (אמרתי, לפני שנתיים ושבעה חודשים). וידעתי שכיוון שהיא חכמה, היא תשתף איתי פעולה.
הבעיה היתה עם הסביבה. האבא החמוד של הקטנה נכנס לחרדות. מה יקרה כשהילדה תדע לדבר? ישאלו אותה בגן כמה סבתות יש לה והיא תגיד שיש לה סבתא אחת בעוד שכולם יודעים שיש לה שתיים... הילדה תספר שהיא היתה אצל סבא וגוגי בשבת ושהיום גוגי באה לקחת אותה מהגן.
מה יחשבו על הבת שלו? הגוגי הזו והבעיות שלה יהרסו לו את הילדה.
הסבא, כן זה שנשוי לגוגי וצריך להתמודד עם בעיות הגיל שלה לא שיתף פעולה והמשיך לקרוא לי בפניי הקטנה ״סבתא״ ״סבתא״- סוג של שטיפת מוח. לי? לה?
ילדיי היקרים ,שאחת מהן היא האמא של הקטנה, חשבו שאני הזויה ולא קיבלו את התואר החדש- גוגי. אבל התינוקת החכמה הזאת גדלה, התחילה לדבר וכמו שידעתי היא זאת שקבעה.
Sunshine שלי קוראת לי גוגי והיא יודעת שאני סבתא שלה והכל בסדר. ואתם יודעים מה עוד? עם הזמן, ההשפעה שלה על כל הסביבה גדולה ולכן מה שאני לא הצלחתי לעשות היא עשתה.
כולם, חוץ מהסבא העקשן, קוראים לי גוגי.
