לפעמים נדמה כאילו הספקנו לקרוא כבר כל כך הרבה בלוגים מעולים שמסתובבים אי שם ברחבי ברשת ובמהלך השנים האחרונות צמצמנו אותם לרשימת קריאה מהודקת ואיכותית, כזו המתאימה בדיוק לטעמנו.
מדי פעם אנחנו מגלות פנינה חדשה עבורנו ומנצנצת, כזו הכובשת בכנות מפתיעה ומעוררת הזדהות. אז, או אז, אנחנו לחלוטין נשאבות אליו לבינג׳ קריאה כיפי.
כזה הוא הבלוג השקט של חיה דר, הלא היא ׳אמא בארגז חול׳. וכמה שהמים הללו חודרים עמוק; בכל פעם שאנחנו קוראות בו אנחנו לומדת ממנה המון וניהנות מהתובנות הרבות אותן היא חולקת בפשטות נינוחה מהולה באותנטיות מנצחת.
ביקשנו ממנה לענות על השאלון שלנו, כדי שנוכל להכיר אותה קצת יותר טוב ובעקבותינו גם אתן. מוזמנות לפרגן לעצמכן רגע פנוי (מומלץ בליווי תה חם ומפנק) ולהתמסר לבלוג שלה. ההנאה מובטחת!
מי זו אמא בארגז חול?
אמא בארגז חול היא בעצם הילדה שבי שפיתחה מערכת יחסים כפולה עם החול. מצד אחד אוהבת לשחק בו ולהרגיש את החמימות שבו ומצד שני פחד מאיים, אפילו רק מהמחשבה של חול נוגע בי.
ספרי לנו קצת על עצמך ועל העשייה שלך
אני חיה בת 33 אמא לשתי בנות מקסימות, מטריפות ומטרפות בגילאים הכי חמודים והכי מאתגרים (בטוחה שכל אמא בכל שלב חושבת ככה). תמר בת 4 וחצי ונעמה בת 2 וחצי. יחד עם הבנות האהובות שלי, אני חווה ילדות שנייה ומעניקה לעצמי חוויות ילדות נוספות.
במקצועי אני בבליותרפיסטית ונכון שהמילה הזו נשמעת מפוצצת ודורשת הסבר, אז בשמחה; אני מטפלת רגשית באמצעות הבעה ויצירה. אוהבת עד מאוד את המילה הכתובה ומכירה בכוח העצום שיש לה לגעת בנו מבלי מחסומים.
ביומיום אני מטפלת רגשית בילדים של אחרים, בשוטף אני מנסה לטפל בבנותי ובערב אני מעבירה את סדנאות הכתיבה - 'במילותי'. בין כל הדברים האלו אני מטפחת את הבלוג שלי 'אמא בארגז חול'.
מה קדם למה - הבלוג לאימהות, או האימהות לבלוג?
תמיד אהבתי לכתוב, היומן הראשון שלי התחיל בכיתה ג'. אני זוכרת את האושר שהיה בי כשקנו לי אותו, מקום שהוא רק שלי (לפחות קיוויתי כך). מקום שאפשר לכתוב בו כל מה שעובר בי. אז בשנות ה-90 עוד לא היו בלוגים, כך כתבתי בעצם עד הצבא. שם קצת הפסקתי, הרגשתי פחות חיבור להכל.
במהלך הלימודים חזרתי לכתוב, תמיד למגירה. בתקופה הזו כבר התחילו הבלוגים וכמה פעמים כמעט והשתכנעתי לפתוח אחד משלי, זה לא קרה. כך עברו השנים וכשנעמה נולדה החלטתי לפרסם בפייסבוק '100 ימים מחופשת הלידה שלי', זו היתה חוויה מרעננת. במשך 100 ימים, בכל יום העליתי פוסט וסיפרתי משהו קצר שקרה לנו באותו היום.
התגובות היו אוהדות ואנשים סביבי חיכו שאכתוב. זה מאוד שימח ומילא אותי אבל כשתמו 100 הימים לא שבתי לכתוב. לאחר כמה חודשים טובים, חברה טובה שלי החליטה להכיר לי את עולם הבלוגינג והאמת שהיא לא ויתרה לי עד שהחלטתי שיהיה לי אחד משלי. בחרתי שם לבלוג והיא דאגה לעצב לי לוגו משגע. ממש לא מזמן הבלוג חגג יומהולדת שנה וקיבל ממנה במתנה סטופ מושן מגניב.
איך משלבים כתיבה שוטפת בבלוג עם החיים עצמם?
לפעמים ממש לא פשוט למצוא זמן לכתוב, המון פוסטים נכתבים לי בראש בכל מיני סיטואציות, אבל להתיישב ליד מחשב היה דורש ממני מאמץ נוסף. רוב הזמן הזה כתבתי בערבים, פתאום העייפות נעלמת וההשראה היתה מגיעה. נושאי הכתיבה פשוט היו שם, כל סיטואציה עם הבנות היתה מיד הופכת לפוסט פוטנציאלי. (שרק יהיו לי בריאות).
איך האימהות משפיעה על העשייה?
אני בטוחה שמאז שנהפכתי לאם הפכתי מחוברת אפילו יותר לכל העולם הרגשי שבי. כל רגע מיד מקבל אצלי משמעות עמוקה יותר וההנאה מהפשטות הולכת וגדלה, כל דבר בעולם כבר לא מובן מאליו והופך להיות מרגש וחשוב. פעמים רבות אני חושבת על היום שהן תגדלנה ותרצנה לקרוא את הפוסטים.
מה את הכי אוהבת בעולם הבלוגינג?
זה עולם חדש שנפתח בפניי ממש לא מזמן והקשרים שנוצרים בו מפתיעים ומרגשים אותי כל פעם מחדש. זו בעצם קליקה כזו שלפני שהייתי בתוכה לא ידעתי על קיומה.
צילום התמונות בכתבה: Short and Simple
שלושה טיפים לשילוב בין קריירה יצירתית ואימהות:
- אמנם אומרים שכדאי להשאיר את הפלאפון מאחורינו כשאנחנו עם הילדים, אבל! כדאי שמצלמה תמיד תהיה זמינה כשאת עם הילדים.
- תני לילדה שבך לשחק עם הילדים שלך, תופתעי עד כמה יצירתית את הופכת להיות.
- זכרי שלמרות כל המאמצים שלנו, לא הכל מושלם.
ומילה של 9: אל תפספסו את פוסט האורח של חיה במגזין בו היא מספרת על ההכנות לחג הכי עמוס ביומן - חג פורים.
