ארבעה ימים אני מתעלמת מהכתמים שיש לי על רצפת המטבח ומתאפקת מלנקות, מזכירה לעצמי שרק עוד יומיים באה העוזרת. כל פעם עוברת ליד אותו הכתם שקורץ לי ״נקי אותי!״, ״לא״ אני עונה לו ״חכה עוד קצת״.
ברגע של חולשה החלטתי לעשות מעשה ולשטוף את הרצפה, מתעלמת מהעתיד לבוא...
ואז תמיד קורה אותו הדבר, כאילו שטפתי את הרצפה בנוזל מגנט כתמים מיוחד, הרצפה מושכת אליה הכללל, כוח המשיכה מתחיל לעבוד אצלי שעות נוספות.
החוקיות היא כזו: ככל שהרצפה נקייה יותר - כך כתמים גדולים יותר ימשכו אליה בתדירות גבוהה יותר.
פתאום כוס חלב תשפך, צלחת פתיתים תתפזר או אפילו פרוסת לחם מרוחה בקוטג׳ תמצא את עצמה נופלת על הצד עם הגבינה. ככה זה.
אני במאבק מתמיד לראות את הרצפה נקייה ומסודרת.
בכלל נראה שמהרגע שנולדו לי ילדים נראה שאני כל היום מבלה בהתכופפות והרמת דברים מהרצפה: אוכל, משחקים, בגדים, חיתולים, נעליים, בליל שלם של דברים מפוזרים ברנדומליות מושלמת שהחוקיות היחידה שלה היא שלא יהיה פריט הקשור לפריט צמוד אליו: קוביית לגו, מוצץ, קוקייה לשיער, סנדל (רק אחד כמובן, השני מתחבא במקום אחר), פונפון, גזיר נייר, בובה, טוש ובמבה אחת מעט מעוכה. החלטתי לנסות לאסוף את כולם בקופסת כאוס קטנה, אולי בפנים ימצאו הדברים מעט סדר.
