מדריך מונטסורי מיוחד: איך לדבר עם הילדים על מלחמה

הדאגה יכולה להיראות היטב על פנינו. החששות, שברי השיחות ש״לא לפני הילדים״ אבל זה יוצא החוצה ולפעמים זה בלתי אפשרי להסתיר.

וחשוב ממש שאנחנו ההורים נדע מה להגיד, ומה לא, איך לענות על שאלות ואיך לנחם ולעודד.

איך אפשר בכלל לדבר על מלחמה?
מעבר לצד הפרקטי וההנחיות המסודרות של מה לעשות במידה ויש חלילה אזעקה  - יש לילדים שאלות חשובות, והרבה מהן!
אז איך לענות? מה לעשות?

 

לפני כמה חודשים השתתפתי בכנס חירום מיוחד של ארגון Lead Montessori . 
מאות אנשי חינוך והורים מונטסוריאנים מכל רחבי העולם התאספו יחד בזום כדי לשמוע שלוש טריינריות מנוסות מדברות על איך לדבר עם ילדים על מה שקורה במלחמה, כאשר הקונטקסט של הדברים עסק במלחמת רוסיה-אוקראינה - אבל כל המידע הזה לצערי מאוד רלוונטי למה שקורה כאן ועכשיו בחיים שלנו.

כמו בכל תוכן מונטסורי, השיחה עסקה בקבוצות הגיל 0-3, 3-6 ו- 6-12 -  כל אחת מהן זקוקה לקבלת מענה אחר בהתאם לחלוקת שלבי ההתפתחות ע״פי הגישה. זו נקודה מאוד חשובה, במיוחד אם יש בבית כמה ילדים, שכל אחד מהם שייך לקבוצת גיל אחרת. חשוב שנדע איך לבצע את ההתאמות של תוכן הדברים שלנו, וגם אם זה לא ממש אפשרי כי כולנו יחד כרגע באותו בית - זה מידע חשוב עבורינו כדי שנדע להתמודד. ידע זה כוח!

 

*במידה ומתעוררים פחדים חריגים, חרדות, התנהגויות שאינן אופייניות בימי שגרה - כדאי ומומלץ להתייעץ נשות ואנשי מקצוע מוסמכות ומרכזי החוסן המקומיים*

 

איך לדבר עם ילדות וילדים בגיל 0-3

מבוסס על דבריה של Tiina Suominen, טריינרית AMI 0-3

לתינוקות ופעוטות בגיל 0-3 אין שום יכולת להבין את המצב
לכן עדיף להשתדל מאוד שלא לדבר לידן על מה שקורה ולהיות המגינות והשומרות מפני המידע - לא לחשוף לחדשות בשום צורה שהיא.

 

עלינו להקפיד להעניק תחושה של ביטחון פיזי ונפשי

ולהעניק את התחושה שניתן לסמוך עלינו. לשדר רוגע, תקווה, אהבה ואמונה - גם אם זה קשה ואנחנו מודאגות, עצובות, מפחדות, עלינו לעשות את מירב המאמצים ולא להעביר הלאה את התחושות שלנו.

כדי להצליח לעשות את זה עלינו לדאוג לעצמנו - לאוכל מזין, לשינה ולמקום בו נוכל לפרוק את הרגשות שלנו. עוד דבר שעוזר זה להתמקד בכאן ועכשיו - מיינדפולנס.

ואני מוסיפה: איך לעשות את זה? זה מאוד אינטואיטיבי, כל אמא יודעת מה צריך לעשות כדי להגן על הגורים שלה!

 

חשוב לשמור על השגרה היומיומית ככל שניתן
להמשיך ולקיים את כל המרכיבים שמכילים את שגרת היום הרגילה - גם בגן וגם בבית. לצאת החוצה לטיול קצר, לשחק בגינה. לעשות יחד פעילויות כישורי חיים, לישון טוב, לאכול ביחד. ההתמקדות בשגרה תיתן גם לנו כוחות חשובים להתמודדות.

 

 

 איך לדבר עם ילדים וילדות בגיל 3-6

מבוסס על דבריה של Madlena Ulrich, טריינרית 3-6 AMI

לאפשר מקום בטוח לשאלות וחששות
בגיל 4-6 כבר יש יכולת להתחיל להבין שקורה עכשיו משהו חריג, משהו קשה, משהו עצוב.  בשלב הזה כבר בלתי אפשרי לשמור על המידע כמו בשלב הקודם. יש כבר חשיפה ליותר אנשים, ליותר מסכים, לדיבורים ברחוב, בחנות. ישנה יכולת הבחנה בפנים עצובות או עיניים בוכות.  חלק מהילדים והילדות כבר יודעים לקרוא. וכל פיסת מידע קטנה שמגיעה אליהן יכולה לעורר הרבה מאוד דאגות וחששות, לכן הדבר הראשון שנעשה זה להעניק את האפשרות לשוחח איתנו על הכל.

 

חלק מהילדים והילדות יהיו מאוד פתוחים ודברנים ועם המון שאלות ודברים שירצו להגיד ולשתף. חלק אחר, בעיקר בגיל 3, יכולים להיות מאוד שקטים כי עדיין אין להן מספיק מילים כדי לבטא את המחשבות - אבל זה לא אומר שאין פחדים או חששות. כדאי להזמין להשתתף בשיחה ולנסות לערב בעדינות וברגישות.

 

כמובן שחשוב לשמור על איזון: לא לחשוף ליותר מידי מידע ולא להכריח להשתתף בשיחה אלא לאפשר מקום בטוח לשאול ולדבר.

 

חשוב להפגין כנות ואותנטיות של הרגשות שלנו
חשוב לשתף איזה רגשות צפים בנו כעת: עצב, דאגה, חשש וכו׳ אבל יש לעשות את זה בצורה עדינה ורגישה מבלי ״להפיל״ עליהם את הרגשות שלנו בצורה שאינה מידתית ולעורר דאגה נוספת.
השיתוף שלנו הוא מודלינג שעשוי לעזור לילדות להרגיש בסדר עם הרגשות שלהן - זה בסדר לדאוג, זה בסדר לחשוש - כל רגש יש מקום.

 

המוח סופג פיסות פיסות של מידע מהחדשות

אבל אין לו יכולת למקם את המידע על רצף של זמן או מקום. לפעמים יש איזה אירוע גדול כמו למשל פיצוץ של בניין, ואותו סרטון שמראה את רגע הפיצוץ חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב בדיווחי החדשות. כדאי  לנו לדעת שבכל חשיפה למידע החוזר הוא נראה כמו אירוע חדש וזה מאוד מאוד מפחיד.  בנוסף בגיל הזה חסרה היכולת להבין היכן בדיוק זה התרחש.  האם זה קרה ברחוב שלי? האם זה קרה לבית שלי? האם זה קרה לעיר שלי או לעיר רחוקה רחוקה?

אז אפשר להסתכל ביחד  על המפה, להסתכל על גלובוס, ההדגמה המוחשית יכולה לעזור לפתח פרספקטיבה מרגיעה.

 

ועל מה כן כדאי לדבר?
להסביר מה קורה ולמה זה קורה זו משימה מאוד קשה, גם לנו לא הכל ברור ומובן.  לכן עדיף לדבר בעיקר על מה אפשר לעשות ולא להיכנס להסברים ארוכים ומסובכים. בעיקר חשוב לנסות ולשמור על כמות מאוד מצומצמת של מידע שיוצא מאיתנו.

 

 נושא שחשוב שאנחנו נעלה אותו בפני הילדים, זה את כל המאמצים שנעשים כרגע כדי לפתור את המצב ולחזור לשלום. המידע הזה מאוד חשוב, ויכול להרגיע.

ואני מוסיפה: אפשר לספר על כיפת הברזל, על החיילים ששומרים עלינו, על הניסיונות של הממשלה לפתור את כל העניין.

 

גם אם אנחנו באופן אישי מרגישות שלא מספיק נעשה, ולא מספיק מהר - חשוב כן לדבר על המאמצים  שנעשים וגם באופן כללי על איך פותרים קונפליקטים. אפשר ורצוי להבטיח שכולם חותרים למציאת פתרון. בהקשר הזה ובעיקר בגיל 5-6, אפשר להסביר על הקהילה שקיימת סביבנו - על זה שכולנו יחד עוזרים אחד לשני.

 

 

 

איך לדבר עם ילדות וילדים בגיל 6-12 

מבוסס על דבריה של Carla Foster, טריינרית 6-12 AMI

 

הפדגוגיה של ד״ר מריה מונטסורי שנועדה עבור המישור השני עוסקת בדיוק בנושאים האלה (גם בימי שיגרה) - חינוך לשלום והבנה שאנחנו כולנו בני ובנות המין האנושי.

חשוב לעזור בהרחבת יכולת החמלה

סבל זה דבר שאנחנו באופן בסיסי ואנושי רוצות למנוע. ולכן ילדות וילדים בגיל הזה יחושו דחף עז לעזור, לעשות משהו. לגייס כספים, לאסוף ציוד - והתפקיד שלנו הוא לעזור ליזום ולבצע כל רעיון.

 

ילדות וילדים בגיל 6-7 יתקשו יותר להבין

את משמעות המלחמה והקונפליקט - ״למה אי אפשר להיות פשוט חברות.ים״ זו תהיה המחשבה שתוביל. וגם פה, כמו בגיל 3-6, חשוב מאוד לדבר על המאמצים שנעשים בעולם כדי לפתור את הקונפליקט. בנוסף עלינו לעזור לתקן מחשבות מוטעות שיש להם לגבי המצב - בגיל הזה עדיין אין תחושה מדויקת של זמן אז חשוב להרגיע באמצעות מתן פרספקטיבה של זמן וגם מיקום במידת הצורך.

 

כל המאפיינים הפסיכולוגיים של ילדים וילדות בגיל 6-12 מכוונים לניסיון להבנת המוסר והדילמות האנושיות

האם אנחנו טובים? האם אנחנו רעים? מי טוב? מי רע? אלה השאלות שיצופו באופן טבעי, כחלק מהשלב ההתפתחותי. כדאי לנו להכווין לשאלות יותר נכונות: איך אנחנו כבני ובנות האדם נמצא פתרונות יותר טובים?

עלינו להכווין שלא לחלק את העולם בין ״טובים״ ו״רעים״ ולחדד את המסר שאין חלוקה דיכוטומית של ״שחור״ מול ״לבן״. מצד שני, צריך מאוד להיזהר שלא לייפות את המציאות ולהציג תמונה לא נכונה.

 

לחשוב יחד על ההיסטוריה האנושית

על המצאות מופלאות שבני האדם המציאו. לדבר על היכולות המדהימות שלנו ועל איך אפשר להשתמש בהן למען מציאת הפתרונות והשלום העולמי העתידי.
אני מוסיפה: גם כאן נושא כיפת הברזל מתאים מאוד לשיחה עם ילדי המישור השני.

 

---

יש לכן שאלות? משהו לא ברור? מוזמנות לאינסטגרם שלי >