המוח הסופג, שמאפיין ילדים וילדות בגיל 0-6 ניזון מכל מה שיש סביבו בלי שום פילטר או סינון וממש כמו קליק של עדשת מצלמה - אוסף לתוכו הכל.
במקביל, סביב גיל 4 ואחרי שכבר יודעים לדבר מתחילה להתפתח תקופת רגישות לשפה הכתובה. ילדים קטנים שאוחזים עיפרון ״מקשקשים״ על דף ואומרים - תראו מה כתבתי? זה בדיוק זה!
תקופת רגישות היא מעין זרקור ענק שמפקס את המוח הסופג על תחום שחשוב כרגע לתהליך ההתפתחות של הילדים שלנו. הקאצ׳? לא תמיד אנחנו רואות את הזרקור הזה, חלק מהתהליך נסתר ואינו גלוי לעין, אבל הוא שם ולכן כדאי לתת מענה גם אם נראה לנו שכרגע זה לא ממש מעניין…
ומה שיפה זה שאפשר להשתמש בסביבה הביתית שלנו באופן ממש טבעי ונינוח כדי להעניק למוח הסופג ולתקופות הרגישות שלו הזדמנות להכיר את השפה הכתובה שלנו וככה לעזור ולייצר את החיבור בין המילים שאנחנו מדברים לבין הסימנים החזותיים שמרכיבים את הכתב.
אז יש המון כלים ועזרים ומשחקים בפדגוגיה המונטסורית לעשות זאת ואחד הכלים היפים והפשוטים זו חשיפה אגבית - מה שבעצם זה אומר שאנחנו לא מלמדות באופן פעיל שום דבר חדש, אלא פשוט מציגות בסביבה שלנו דוגמאות מוחשיות לשפה כתובה.
זו יכולה להיות פינת קריאה שאפשר לשבת ולדפדף בספרים ומגזינים בצורה עצמאית או סלסילה קטנה עם כל מיני מכתבים וגלויות שנכתוב בכתב היד שלנו (תחשבו רגע כמה זה נדיר עבור ילדים כיום לראות אותיות כתובות בכתב יד), תמונות של אובייקטים עם מילים תלויות על הקירות ויש עוד המון רעיונות!ֿ
בעברית כמו בעוד הרבה שפות, יש לשפה הכתובה שתי גרסאות: דפוס וכתב. ואז תמיד נשאלת השאלה -
לאיזו גרסה נחשוף קודם? לדפוס או לכתב?
בחינוך המסורתי מתחילים קודם כל מדפוס ובחינוך המונטסורי הקלאסי מתחילים קודם כל מכתב.
אבל מכיוון שהמוח הסופג יכול לספוג לתוכו כמות בלתי מוגבלת של ידע, יש עוד גישה שאומרת - למה לא גם וגם?
ואז אפשר גם לתלות על הקיר מול העיניים של הילדים סטריפ אותיות כזה שמציג כל אות בדפוס, לצד חברתה בכתב וככה ליצור חיבור אגבי ויפה בין שתי האפשרויות בהן השפה הכתובה שלנו באה לידי ביטוי.
ומעבר לחשיפה אגבית נהדרת, הסטריפ הזה יכול לשמש במהלך הלמידה והחקר של הילדים את עולם השפה הכתובה גם כבקרת טעות עצמית כזו שתמיד ניתן לגשת אליה לבד ולראות איך האותיות נראות ומה הכיוון הנכון שלהן.
וחוץ מזה, הוא ממש יפה ומקשט את הסביבה בדרך כל כך נעימה, הרמונית ואסתטית!
הפונט של האותיות זה פונט מיוחד, שדנה בלינדר מ׳המונטסוריה׳ עיצבה ופיתחה לבד (ומי שקצת מכירה את עולם העיצוב יודעת שאין תחום כל כך קשה ומאתגר מעיצוב פונטים) ומטרתו להנגיש את השפה העברית לילדים ולילדות בצורה הכי בהירה וברורה.
אני התאהבתי בו כשראיתי אותו לראשונה בגן של אן, וממש שמחתי שדנה הוציאה גרסה מוקטנת וביתית שלו. הוא עדין ונייטרלי ויכול להשתלב בצורה מעולה בכל בית. אני ממש ממליצה ויש לנו גם קוד שמעניק 10% הנחה על הסטריפ הנהדר הזה ותקף עד ה- 31.8.2022
לרכישה מכאן >
ואם תרצו שאשתף עוד מתהליך רכישת השפה הכתובה אצלנו בבית עם אן בת הארבע או שיש לכן שאלות בנושא הדילמה הנצחית דפוס או כתב, מה קודם? - ספרו לי ואשתף בשמחה!
